עם הקמת המדינה אנשי אצ"ל, ראו כמשימה את יישוב המדינה העברית כשהחלה עליית ההמונים ושירת הנוער נשמעה ברחבי ארץ ישראל, פנו כמה מאנשי בית"ר למשימה חשובה – חינוך הנוער. שתי מטרות עמדו לפניהם: קליטת עליה ויצירת עתודה תנועתית של ממשיכי הדרך הרעיונית. על כולם מקובל היה שהחינוך הוא הדבר החשוב ביותר, שכן החינוך הוא הבסיס בניית העם. לאור אידיאולוגיה זו, יחד עם העשייה הכללית בארץ ישראל לקליטת העלייה הגדולה, הוקמה חוות הנוער על שם יוענה ז'בוטינסקי וכפר הנוער ע"ש דוד רזיאל בהרצליה.
בדצמבר 1948 הגיעה קבוצה ראשונה של חניכים עולים מהולנד לחווה בזכרון יעקב, עם סגירת החווה החניכים הועברו ליוענה ז'בוטינסקי ואליהם הצטרפו בינואר 1949 עוד 15 ילדים בגילאים שונים שהגיעו באונייה מרומניה 2 קבוצות אלו היו הגרעין הראשוני לחווה בבאר יעקב. לא עבר זמן רב ונוספו עוד קבוצות עולים מבולגריה ומתורכיה, כמאה נערים ונערות אלו היו בני המחזור הראשון בחוות הנוער יוענה ז'בוטינסקי.

באפריל 1949 גויס לכפר צוות הוראה והוקם בית ספר. הילדים למדו בכיתות רב גילאיות וברמות שונות, הם שובצו בכיתה מתאימה על פי רמת ידיעותיהם ובלי קשר לגילם. הם למדו עברית, מעט תורה, תולדות החגים, ספרות והיסטוריה. חניכים בעלי רמה גבוהה יותר למדו גם פיסיקה, מתמטיקה וכימיה בכדי להכינם למבחני גמר. בני הנוער חולקו לקבוצות חינוכיות, השתתפו בטיולים בעלי חשיבות היסטורית ותנועתית. מצבה הכלכלי של החווה היה קשה מאוד והכביד על פעולה תקינה של הצוות.
רבים ממקימי הכפר, וכן רבים מאנשי צוות ההוראה וההדרכה היו לוחמים ומפקדים באצ"ל. הם באו לחווה ב"צו התנועה" או במסגרת השל"ת. אידיאלים ומוטיבציה היו למדריכים ולמורים בשפע אולם רקע חינוכי פחות. תושבי הכפר כולם חניכים כמורים, השתייכו באופן זה או אחר לתנועת בית"ר והאמינו בדרכה.

בינואר 1951 היו בחווה כשבעים חניכים, ארבעים פחות משהיו ביום הפתיחה. מצב החווה היה קשה מאוד והוחלט על העברת החווה לנציבות בית"ר גוף בראשות מר פתחיה שמיר. מר שמיר מינה את מר שלמה אריאב, בית"רי מראשוני עלית הנוער, לנהל את החווה, יחד עם הגב' מרים גלזר, מנהלת בית הספר ואנשי הצוות האחרים עמל רבות בפיתוחה.