הַנֵּדֶר הוא שירו של המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי. נכתב בשנת תרצ"ד 1934, בהברה ספרדית (בשונה למשל מרוב שירתו של ביאליק), מתוך אמונתו בהתאמתה ובעתידה בספרות העברית המתחדשת.

ככל שיריו ותרגומיו של ז'בוטינסקי, השיר היה ועודנו אהוד בקרב אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וחניכי תנועת הנוער בית"ר, ונהוג לקרוא אותו בכינוסים, טקסים, אזכרות והתקהלויות חגיגיות.

צִיּוֹן: אֲנִי בוֹנֶה מַמלֶכֶת זֶרַע עֵבֶר,
בֵּיתָר לְיִשׂרָאֵל הַשָּׂר וְהָרוֹזֵן,
אֲשֶׁר יָדוֹ תִמלֹך מֵהֵנָּה וּמֵעֵבֶר
לְלַהַב הַיַּרדֵּן.

חַד-נֵס: לָבָן-תָּכֹל וְאֵין שֵׁנִי, לֹא תַעַל
אֲדֶמֶת שַׁעַטנֵז עַל זִיו הָרַעֲיוֹן, –
הַצֹּהַר הַיָּחִיד לִברִית פּוֹעֵל וּבַעַל –
אַחִים בּוֹנֵי צִיּוֹן.

עִברִית: לְשׁוֹן חַיַּי, בְּגִיל, יָגוֹן וָזַעַם,
שְׂפַת עָמָל, הִרהוּר, מִזמוֹר – וּשׂפַת בָּנָי:
שַׁלשֶׁלֶת-פָּז נִצחִית בֵּין שִׁיר תֵּל-חַי וְרַעַם
הַפֶּלֶא שֶׁל סִינָי.

גִּיּוּס: בְּיוֹם שֵׁרוּת אֲנִי כְמוֹט-נְחֹשֶׁת,
כְּגוּשׁ-בַּרזֶל בִּידֵי נַפָּח וּשׁמוֹ – צִיּוֹן:
חָרשֵׁנִי כִרצוֹנךָ – מַגָּל, גַּלגַּל-חֲרֹשֶׁת
אוֹ חֶרֶב וּפִגיוֹן.

מַגֵן: לִברִית-עַמִּים אֶגַּש אַדִּיר, כְּגֶשֶׁת
אֲרִי אֶל אֲרָיוֹת – אֶחָי, לֹא מְנַצחָי:
אֲנִי חַיַּל בֵּיתָר, חַיָּל לְמוּד-הַקֶּשֶׁת,
נוֹטֵר עַל סַף תֵּל-חָי.

הָדָר: מִדַּם גִּדעוֹן נִזרַעתִּי, לְכָמוֹנִי
הֲדַר נִינֵי מַלכוּת בַּלֵּב, בַּגֵּו, בַּכֹּל:
יָהִיר בִּפנֵי שָׂרִים, עָנָו עֻמַּת בֶּן-עֹנִי,
גּוֹבֵר – כְּדֵי לִמחוֹל.

צִיּוּת: לָגִיל בִּדרוֹר – כּוֹנֵן עָלֶיךָ גֶּדֶר!
חָפשִׁי, אֶת חֹק בֵּיתָר הִמלַכתִּי עַל עַצמִי,
כִּי צַו בֵּיתָר הוּא הֵד לְצַו לִבִּי – לַנֵּדֶר
הַשָּׁר בִּתהוֹם דָּמִי.