1938 - שלמה בן יוסף מעו...שלמה בן יוסף מעולי הגרדום1938 - שלמה בן יוסף מעולי הגרדוםקרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (4)
ישיבת בית הדין, משפט שלמה בן-יוסף וחבריו...
שלמה בן-יוסף ב-מדי בית"ר - דיוקן....
שלמה בן-יוסף ב-מדי בית"ר....
כרזה המודיעה על ערב זיכרון לשלמה בן יוסף...
שלמה בן יוסף (7 במאי 1913 - ל' בסיון תרצ"ח, 29 ביוני 1938) היה מעפיל ולוחם בית"ר בארץ ישראל, ראשון משנים-עשר "הרוגי המלכות" (עולי הגרדום היהודים) בתקופת המנדט הבריטי. הוצא להורג בשל ניסיון לבצע פיגוע רב נפגעים באוטובוס ערבי. בן יוסף נולד בשנת 1913 כשלום טבצ'ניק למשפחה יהודית דתית-מסורתית וענייה בעיר לוצק שבפולין. כבר בגיל צעיר גילה נטיות ציוניות, ובשנת 1928 הצטרף לשורות בית"ר. בשנת 1930 התייתם מאביו, וכך נאלץ לשאת את עול פרנסת משפחתו מגיל 17. מאחר שלא הצליח להשיג סרטיפיקט (אישור עלייה לארץ ישראל), מיד כשהתאפשר לו, בספטמבר 1937, הוא העפיל באוניית מעפילים במסגרת עליית "אף על פי", והתיישב בראש פינה. עם הגיעו לראש פינה שרף את דרכונו הזר ועִברת את שמו משלום טבצ'ניק לשלמה בן יוסף, על שם יוסף אביו, והצטרף לקבוצת עבודה של בית"ר ביישוב. אנשי קבוצת העבודה עבדו בימים, ובלילות עברו אימוני נשק לשם הכשרתם כלוחמי אצ"ל. ברקע המעשה היו ימי השיא של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ("המרד הערבי הגדול"), שבמהלכם רצחו הערבים 400 יהודים. הנהגת היישוב החליטה על מדיניות הבלגה, והימנעות מתקיפה, התבצרות ביישובים והגנה. ב-28 במרץ 1938 עצרו ערבים מונית שהסיעה יהודים ליד צפת. לאחר העצירה הוציאו להורג חמישה מנוסעי המונית בירי[1]. ב-16 באפריל הותקפה מכונית ביריות, ובה חמישה חברי "ההגנה", שלושה מנוסעיה נהרגו ובהם דוד בן-גאון, ששירת קודם לכן בפלוגת בית"ר בראש פינה, והיה חברו הטוב של בן יוסף.[2] מעשי הרצח עוררו סערה ביישוב, ובמיוחד בקרב חברי בית"ר בראש פינה.
כשהתברר שזאב ז'בוטינסקי ומפקד האצ"ל משה רוזנברג אינם מאשרים להתחיל בפעולות התקפיות, החליטו שלמה בן-יוסף ושניים מחבריו, אברהם שיין ושלום ז'ורבין (אחיו של הפרסומאי אליעזר ז'ורבין), לנקום את הרציחות. ללא אישור ובניגוד לעמדת מפקדיהם, הם גמרו אומר לתקוף אוטובוס ערבי שנסע מטבריה לצפת (בן יוסף סבר שדעתו של זאב ז'בוטינסקי תהא נוחה מהפעולה; ב-12 ביולי 1938, לאחר תלייתו של בן-יוסף, אישר ז'בוטינסקי את הפעולה בדיעבד ו"פקד" רטרואקטיבית על ביצועה).
ב־21 באפריל 1938 הטילו השלושה רימון על אוטובוס ערבי בכביש ראש פינה - צפת. הרימון שהוטל על האוטובוס לא התפוצץ ואיש מהנוסעים לא נפגע. השלושה הסתתרו במערה סמוכה (הקרויה עד היום "מערת שלמה בן יוסף", ובה יש כיום מוזיאון קטן), אך הם נתפסו על ידי המשטרה הבריטית. יש הגורסים כי שוטר יהודי בשם מזרחי הסגיר את מיקומם לקצינים בריטים, ויש האומרים שהיו אלה רועים ערבים שרעו באזור. נגד שלמה בן יוסף ושני חבריו הוגש כתב אישום באשמת החזקת נשק שלא כחוק, וכן ב"כוונה לגרום למוות או נזק אחר". העונש על כל אחד מהסעיפים הללו לפי התקנות לשעת חירום שהפעילו הבריטים בארץ היה מוות. על שלמה בן יוסף הגן עורך הדין אהרון חוטר ישי ועל אברהם שיין ושלום ז'ורבין הגן עורך הדין פיליפ יוסף (אז ג'וזף). עם סיומו של המשפט ב-3 ביוני 1938 הוכרז ז'ורבין כלא שפוי, ואילו שיין ובן יוסף נדונו למוות. עונשו של שיין הומתק בזכות גילו הצעיר.
דוד בן-גוריון, אז יו"ר ההנהלה הציונית, אף שהתנגד בתוקף לאצ"ל ובייחוד לניסיון הפיגוע של בן יוסף, נפגש עם הנציב העליון והפציר בו לחון את בן יוסף[3]. בן יוסף התנגד לבקשות החנינה ודחה תוכנית של האצ"ל לשחררו מן הכלא. נחמיה בן תור כתב על כך בלקסיקון לח"י שנהג כך "כדי לקבוע את דמות העברי הלוחם ללא חת, המקריב בהדר את חייו למען עמו ומולדתו".[4] לפני מותו כתב בן יוסף: "אני הולך למות, ואני בכלל לא מצטער. מדוע? מפני שאני הולך למות בעד ארצנו!".
בשבע בבוקר, שעה אחת לפני התלייה, הוא התרחץ, צחצח שיניו, הלך אל הגרדום בחיוך, בקומה זקופה, כשהוא שר משירי בית"ר, וכשהושמה השקית על ראשו קרא "יחי ז'בוטינסקי!".
בן יוסף הוצא להורג בתלייה בכלא עכו ב־29 ביוני 1938. בזמן תלייתו הוא שר את שיר ביתר. הוא היה הראשון מבין עולי הגרדום.
ביוני 2005 נמצאה צוואתו של בן יוסף, שנרשמה על אחד מדפי ספר בספריית הכלא, ונשמרה בבית פרטי במשך שישים ושבע שנים. לשון הצוואה: "כלום אין לי, כלום איני רוצה בשבילי. הכול לעם - לעם ישראל."
מהכלא כתב לאמו: "...הִתגאי בי, אמא, כי בנים אחרים לעם היהודי סיימו את חייהם באורח הרבה יותר מחפיר וטראגי. אני מצדי מתגאה מאד ומקבל את הכל בכבוד ובלב שמח... אל תדאגי לי כי אני אינני דואג כלל ואני שמח בחלקי מאד מאד..." את מכתבו לחבריו בבית"ר סיים: "מאמין אני שאחרי מותי לא יבליגו". הוצאתו להורג של בן יוסף הרעישה את היישוב היהודי והביאה לגל של מחאות ושביתות, במועצת רמת גן הוחלט לקרוא רחוב על שמו. אצ"ל בירושלים נקט בפעולות צבאיות. עקב פעולות המחאה נעצרו על ידי המשטרה הבריטית עשרות בית"רים, אנשי הצה"ר ורבים אחרים. יושב ראש הסוכנות היהודית, דוד בן-גוריון, שעשה כל מאמץ למנוע את התלייה וגרס כי "בעד החטא שחטאו [בן-יוסף וחבריו] לא מגיע עונש מוות", התקומם נגד הגישה "שאסור לתלות יהודי בארץ ישראל... זהו סילוף האנושיות והציונות להגיד: בכלל מותר לתלות אדם. ובכל ארץ מותר לתלות יהודי - אבל אין לתלות יהודי בארץ ישראל... אני מסוגל להזדעזע מקיום תלייה בעולם, אבל אינני מזועזע מתליית יהודי בארץ ישראל. אני מתבייש מהמעשה שגרם לתלייה".
בן יוסף נקבר בראש פינה, בטקס בית"רי מלא. במכתב תנחומים לפלוגת בית"ר בראש פינה כתב זאב ז'בוטינסקי: "מגרדומו נעשה מגדל, מקברו - היכל, מזכרו - דת אזרחית". ליד ראש פינה קיימת האנדרטה לזכר שלמה בן יוסף במקום בו ניסה לפגוע באוטובוס ואנדרטה נוספת במערה בה הסתתר עם חבריו.
על שמו נקראו רחובות באחדות מערי ישראל (ירושלים, באר שבע, תל אביב - יפו, פתח תקווה, רמת גן, חיפה, נתניה, אשדוד, קריית עקרון, באר יעקב, בני ברק, גבעת שמואל, עכו ובת ים).
המושב חוסן שבגליל נקרא בתחילה "נחלת שלמה" ע"ש בן יוסף, אולם ועדת השמות לא אישרה את השם.
מציג פריט: - מתוך 4
ישיבת בית הדין, משפט שלמה בן-יוסף וחבריו. 24/06/1938
קרא עוד
שלמה בן יוסף (7 במאי 1913 - ל' בסיון תרצ"ח, 29 ביוני 1938) היה מעפיל ולוחם בית"ר בארץ ישראל, ראשון משנים-עשר "הרוגי המלכות" (עולי הגרדום היהודים) בתקופת המנדט הבריטי. הוצא להורג בשל ניסיון לבצע פיגוע רב נפגעים באוטובוס ערבי.
בן יוסף נולד בשנת 1913 כשלום טבצ'ניק למשפחה יהודית דתית-מסורתית וענייה בעיר לוצק שבפולין. כבר בגיל צעיר גילה נטיות ציוניות, ובשנת 1928 הצטרף לשורות בית"ר. בשנת 1930 התייתם מאביו, וכך נאלץ לשאת את עול פרנסת משפחתו מגיל 17. מאחר שלא הצליח להשיג סרטיפיקט (אישור עלייה לארץ ישראל), מיד כשהתאפשר לו, בספטמבר 1937, הוא העפיל באוניית מעפילים במסגרת עליית "אף על פי", והתיישב בראש פינה. עם הגיעו לראש פינה שרף את דרכונו הזר ועִברת את שמו משלום טבצ'ניק לשלמה בן יוסף, על שם יוסף אביו, והצטרף לקבוצת עבודה של בית"ר ביישוב. אנשי קבוצת העבודה עבדו בימים, ובלילות עברו אימוני נשק לשם הכשרתם כלוחמי אצ"ל.
ברקע המעשה היו ימי השיא של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ("המרד הערבי הגדול"), שבמהלכם רצחו הערבים 400 יהודים. הנהגת היישוב החליטה על מדיניות הבלגה, והימנעות מתקיפה, התבצרות ביישובים והגנה. ב-28 במרץ 1938 עצרו ערבים מונית שהסיעה יהודים ליד צפת. לאחר העצירה הוציאו להורג חמישה מנוסעי המונית בירי[1]. ב-16 באפריל הותקפה מכונית ביריות, ובה חמישה חברי "ההגנה", שלושה מנוסעיה נהרגו ובהם דוד בן-גאון, ששירת קודם לכן בפלוגת בית"ר בראש פינה, והיה חברו הטוב של בן יוסף.[2] מעשי הרצח עוררו סערה ביישוב, ובמיוחד בקרב חברי בית"ר בראש פינה.
כשהתברר שזאב ז'בוטינסקי ומפקד האצ"ל משה רוזנברג אינם מאשרים להתחיל בפעולות התקפיות, החליטו שלמה בן-יוסף ושניים מחבריו, אברהם שיין ושלום ז'ורבין (אחיו של הפרסומאי אליעזר ז'ורבין), לנקום את הרציחות. ללא אישור ובניגוד לעמדת מפקדיהם, הם גמרו אומר לתקוף אוטובוס ערבי שנסע מטבריה לצפת (בן יוסף סבר שדעתו של זאב ז'בוטינסקי תהא נוחה מהפעולה; ב-12 ביולי 1938, לאחר תלייתו של בן-יוסף, אישר ז'בוטינסקי את הפעולה בדיעבד ו"פקד" רטרואקטיבית על ביצועה).
ב־21 באפריל 1938 הטילו השלושה רימון על אוטובוס ערבי בכביש ראש פינה - צפת. הרימון שהוטל על האוטובוס לא התפוצץ ואיש מהנוסעים לא נפגע. השלושה הסתתרו במערה סמוכה (הקרויה עד היום "מערת שלמה בן יוסף", ובה יש כיום מוזיאון קטן), אך הם נתפסו על ידי המשטרה הבריטית. יש הגורסים כי שוטר יהודי בשם מזרחי הסגיר את מיקומם לקצינים בריטים, ויש האומרים שהיו אלה רועים ערבים שרעו באזור.
נגד שלמה בן יוסף ושני חבריו הוגש כתב אישום באשמת החזקת נשק שלא כחוק, וכן ב"כוונה לגרום למוות או נזק אחר". העונש על כל אחד מהסעיפים הללו לפי התקנות לשעת חירום שהפעילו הבריטים בארץ היה מוות. על שלמה בן יוסף הגן עורך הדין אהרון חוטר ישי ועל אברהם שיין ושלום ז'ורבין הגן עורך הדין פיליפ יוסף (אז ג'וזף). עם סיומו של המשפט ב-3 ביוני 1938 הוכרז ז'ורבין כלא שפוי, ואילו שיין ובן יוסף נדונו למוות. עונשו של שיין הומתק בזכות גילו הצעיר.
דוד בן-גוריון, אז יו"ר ההנהלה הציונית, אף שהתנגד בתוקף לאצ"ל ובייחוד לניסיון הפיגוע של בן יוסף, נפגש עם הנציב העליון והפציר בו לחון את בן יוסף[3]. בן יוסף התנגד לבקשות החנינה ודחה תוכנית של האצ"ל לשחררו מן הכלא. נחמיה בן תור כתב על כך בלקסיקון לח"י שנהג כך "כדי לקבוע את דמות העברי הלוחם ללא חת, המקריב בהדר את חייו למען עמו ומולדתו".[4] לפני מותו כתב בן יוסף: "אני הולך למות, ואני בכלל לא מצטער. מדוע? מפני שאני הולך למות בעד ארצנו!".
בשבע בבוקר, שעה אחת לפני התלייה, הוא התרחץ, צחצח שיניו, הלך אל הגרדום בחיוך, בקומה זקופה, כשהוא שר משירי בית"ר, וכשהושמה השקית על ראשו קרא "יחי ז'בוטינסקי!".
בן יוסף הוצא להורג בתלייה בכלא עכו ב־29 ביוני 1938. בזמן תלייתו הוא שר את שיר ביתר. הוא היה הראשון מבין עולי הגרדום.
ביוני 2005 נמצאה צוואתו של בן יוסף, שנרשמה על אחד מדפי ספר בספריית הכלא, ונשמרה בבית פרטי במשך שישים ושבע שנים. לשון הצוואה: "כלום אין לי, כלום איני רוצה בשבילי. הכול לעם - לעם ישראל."
מהכלא כתב לאמו: "...הִתגאי בי, אמא, כי בנים אחרים לעם היהודי סיימו את חייהם באורח הרבה יותר מחפיר וטראגי. אני מצדי מתגאה מאד ומקבל את הכל בכבוד ובלב שמח... אל תדאגי לי כי אני אינני דואג כלל ואני שמח בחלקי מאד מאד..." את מכתבו לחבריו בבית"ר סיים: "מאמין אני שאחרי מותי לא יבליגו".
הוצאתו להורג של בן יוסף הרעישה את היישוב היהודי והביאה לגל של מחאות ושביתות, במועצת רמת גן הוחלט לקרוא רחוב על שמו. אצ"ל בירושלים נקט בפעולות צבאיות. עקב פעולות המחאה נעצרו על ידי המשטרה הבריטית עשרות בית"רים, אנשי הצה"ר ורבים אחרים. יושב ראש הסוכנות היהודית, דוד בן-גוריון, שעשה כל מאמץ למנוע את התלייה וגרס כי "בעד החטא שחטאו [בן-יוסף וחבריו] לא מגיע עונש מוות", התקומם נגד הגישה "שאסור לתלות יהודי בארץ ישראל... זהו סילוף האנושיות והציונות להגיד: בכלל מותר לתלות אדם. ובכל ארץ מותר לתלות יהודי - אבל אין לתלות יהודי בארץ ישראל... אני מסוגל להזדעזע מקיום תלייה בעולם, אבל אינני מזועזע מתליית יהודי בארץ ישראל. אני מתבייש מהמעשה שגרם לתלייה".
בן יוסף נקבר בראש פינה, בטקס בית"רי מלא. במכתב תנחומים לפלוגת בית"ר בראש פינה כתב זאב ז'בוטינסקי: "מגרדומו נעשה מגדל, מקברו - היכל, מזכרו - דת אזרחית".
ליד ראש פינה קיימת האנדרטה לזכר שלמה בן יוסף במקום בו ניסה לפגוע באוטובוס ואנדרטה נוספת במערה בה הסתתר עם חבריו.
על שמו נקראו רחובות באחדות מערי ישראל (ירושלים, באר שבע, תל אביב - יפו, פתח תקווה, רמת גן, חיפה, נתניה, אשדוד, קריית עקרון, באר יעקב, בני ברק, גבעת שמואל, עכו ובת ים).
המושב חוסן שבגליל נקרא בתחילה "נחלת שלמה" ע"ש בן יוסף, אולם ועדת השמות לא אישרה את השם.